איך מלמדים ילדים קבלת השונה: 8 פעילויות לבית ולגן
ילדים לא לומדים לקבל את האחר מהסבר מופשט. הם לומדים כשהם פוגשים דמות, מבינים מה קשה לה, ומגלים מה משותף להם. הפעילויות כאן בנויות על העיקרון הזה, ולוקחות 10-20 דקות כל אחת.
העיקרון: קודם דומים, אחר כך שונים
כשמתחילים מ"הוא שונה ממך", הילד מסמן מרחק. כשמתחילים מ"גם הוא אוהב גלידה ושונא ללכת לישון מוקדם", השוני הופך לפרט אחד מתוך אדם שלם. כל הפעילויות למטה פותחות במשותף.
8 פעילויות
- דומים ושונים: שני ילדים (או ילד ודמות מסיפור) ממלאים יחד רשימה: 3 דברים משותפים ודבר אחד מיוחד לכל אחד. שאלה לסיום: "מה היה חסר אם כולם היו אותו דבר?"
- יום בנעליים שלו: משימה קצרה עם "קושי" מבוקר — לצייר ביד השנייה, להסביר משהו בלי מילים. שאלה: "מה עזר לך? מה היה מעצבן?" ובלי להפוך את זה להצגה של "איך זה להיות מוגבל".
- מה עוזר ומה לא: כרטיסים עם התנהגויות ("לחכות בסבלנות", "לצחוק", "לשאול אם צריך עזרה", "לעשות במקומו") ומיון לשני סלים. הדיון על "לעשות במקומו" הוא הלב של הפעילות.
- סיפור ועצירה: קוראים סיפור ועוצרים לפני הסוף: "מה הדמות מרגישה עכשיו? מה היית עושה?"
- שאלה אמיצה: מלמדים ניסוח מכבד לסקרנות: במקום "מה יש לו?" — "אפשר לשאול למה אתה בכיסא גלגלים?"
- משחק משותף מותאם: לשנות חוק אחד במשחק מוכר כך שכולם יוכלו לשחק (למשל כדורסל מישיבה). ילדים מגלים שהתאמה היא לא "הנחה" אלא דרך לשחק יחד.
- תמונת כוחות: כל ילד מצייר דבר אחד שהוא טוב בו ודבר אחד שקשה לו. מציגים יחד. המסר: לכל אחד יש שניהם.
- יומן חבר: במשך שבוע, כל ערב: "מתי היום עזרת למישהו? מתי מישהו עזר לך?"
מה לא לעשות
- לא להציג אדם עם מוגבלות כ"גיבור" או כמסכן — שניהם מרחיקים.
- לא לפתור לילד את אי-הנוחות. מבוכה ראשונית היא חלק מהלמידה.
- לא להפוך ילד מסוים בכיתה ל"דוגמה" בלי הסכמתו ובלי הסכמת הוריו.
איך זה נראה במשחק
ב"השכונה החברתית" כל אחת מהפעילויות האלה קיימת כמשחק קצר: "מה עוזר?" (מיון), "דומים ושונים", "איך מרגישים?" ו"הסוף שלי". 24 דמויות מהספרים "אחי מיוחד" ו"קסם אישי", כל אחת עם סיפור וקושי אחר.
הפעילויות האלה מחכות כמשחקים קצרים ב-24 בתים. מתחילים בחינם, בלי הרשמה.